היא
הייתה עיר ככל הערים. לא היה בה ים וגם לא מקומות קדושים, ותושבים חדשים הגיעו
אליה בטפטופים.
בוקר אחד כינס ראש העיר אסיפה ואמר: "אני רוצה להפוך את עירנו לעיר חכמה, צאו
לרחובות, דברו עם התושבים, תשאלו שאלות, אם צריך, לכו גם לערים אחרות וחזרו אלי עם
התשובות".
היום,
"חכמולוגה" (זה שמה החדש) היא העיר המובילה ועולים אליה לרגל מכל קצוות
המדינה. מה קרה? איך זה קרה? הנה סיפורה של ה'עיר האפורה' שהפכה בזכות חשיבה
חדשנית לעיר החכמה במדינה. החלטנו לתת לה לספר את סיפורה:
אורי
ומיכל הם זוג צעיר, בני 35, הורים לילדים בגילאי גן ובית הספר שעברו לגור בעיר. למיכל
היה חשוב להכיר את התושבים של השכונה, את מוסדות החינוך והגינות הציבוריות. במעבר
הדירה הקודם נאלצה מיכל לקחת שלושה ימי חופשה כדי להתארגן: לצלצל למוקדי רישום,
לשוחח עם נציגי שירות, להגיע עם המסמכים בשעות הקבלה לעירייה.
הפעם,
בקליק אחד הצגתי בפניה את המקומות הפנויים בגנים בשכונה. היא צפתה בסרטונים שהציגו
את הגן, הסביבה, הגננת, הסייעת והמשחקים, קראה המלצות של הורים שילדיהם ביקרו בגן
בשנים קודמות ובחרה גן. מרגע שרשמה את הילדה לגן קישרתי את מיכל לכל השירותים
שזיהיתי שתזדקק להם, בהתאם לנתונים שמלאה בפרופיל האישי: סיפקתי לה מידע על
מועדוניות בסביבה, על מטפלות לשעות שאחרי הגן כולל קישורים לסרטוני הכרות והמלצות.
כשביקשה, קישרתי אותה לפרופיל הפייסבוק של הגן והגננת כדי שתוכל להתרשם מקרוב.
לאורי
היו חשובים ארבעה דברים:
בריאות, כושר, חניה והפאב השכונתי. לכן, גיליתי לו את כתובת מכון הכושר ששייך לרשת
בה התאמן עד היום, חיברתי אותו למוסך איכותי מרחק חמישה רחובות מהדירה שקנו,
והפניתי אותו לשלושה פאבים שכונתיים שקלעו בול לטעם שלו. גם את נושא הבריאות לא
שכחתי וציידתי אותו במידע על סניף קופת החולים הקרוב, כולל פרטי רופא המשפחה
ורופאת הילדים וקישור לדף הפייסבוק שלהם. כל
התהליך לקח שעתיים מקסימום, ואפילו יום חופשה אחד הם לא נדרשו לקחת.
הבת
שלהם למשל, לא ידעה מה היא צריכה, אבל כשנכנסה
לאפליקציה גילתה פסטיבל מדליק בשכונה ולא היה גבול לשמחתה. הבן המתבגר שמזמין
באופן קבוע מסין מטוסים להרכבה רצה לדעת היכן נמצא הדואר השכונתי, כי הסניף שקרוב
לבית לא בהכרח משרת את השכונה, ושמח כשקיבל ממני כתובת מדויקת למרות שהייתה קצת
רחוקה.
ג'יין ג'ייקובס
כתבה בשנות ה- 60 בספרה המונומנטאלי "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות
גדולות": "לערים יש משהו להציע לכולם, רק בגלל, ורק כאשר, הן נוצרות על
ידי כולם." היום במאה ה-21, סנכרון ואינטגרציה בין
מגוון מרכיבי הטכנולוגיה הדיגיטלית, במיוחד זו של דור ווב 2.0 (אפליקציות, רשתות
חברתיות, רישום ניטור ומעקב, סמארטפונים) מאפשרים להפוך 'ערים אפורות' וסטנדרטיות,
ל 'ערים חכמות' שממגנטות לקוחות ומשפרות להם את איכות החיים.
'עיר
חכמה' קיימת בשביל הלקוחות שלה, זו הנחת העבודה הבסיסית. ידע שיתופי הוא כלי מפתח במשחק, והוא
מבוסס על שיתוף בידע של עובדים, מנהלים, תושבים, עסקים ומוסדות, כאשר מטרת העל היא
לייצר תרומה ערך ומשמעות ללקוחות. מידי בוקר קמים העובדים בעירייה ואוספים מידע
חדש, שבניהול נכון עוזר ללקוחות ליהנות מחיים איכותיים בעיר. עסקים ומוסדות מספקים
לעובדי העירייה מידע חיוני ללקוחות, וגם תושבים משתפים במידע באמצעות דירוגים
והמלצות על שירותים, מוסדות ומקומות. המידע והידע של כולם בניהול נכון מייצר את העיר
החכמה!.
המידע
מתעדכן 24/7 כי דברים משתנים באופן מתמיד: צרכי הלקוחות משתנים, המידע שבידי
העובדים משתנה, הטכנולוגיות משתנות. כולם גלגלי שיניים במכונה המופלאה שנקראת 'עיר
חכמה', כל אחד ממלא את תפקידו וכולם יחד פועלים בסינרגיה למען המטרה הגבוהה: עיר
חכמה זו עיר שיוצרת ערך מתמיד ללקוחותיה, באמצעות חיבור מדויק בין ידע לצרכים (של
לקוחות).
כל יום מספרת העיר החכמה ללקוחותיה סיפור חדש ומרגש. בעוד 'עיר אפורה'
מחכה שהתושבים יגיעו אליה, שישלמו חשבונות, שייכנסו לאתר ויחפשו מידע בין הדפים
השונים, שירשמו ילדים לכיתות מול הפקידים, ושיתווכחו על קנסות. בחכמולוגה חושבים
באופן קבוע על מה שלקוחות צריכים עוד לפני שהם יודעים.
מבחינת המנהלים והעובדים
בעירייה אין אזרחים ואין תושבים, אלא רק לקוחות וצרכים. כולם משתפים במידע וידע
שמאפשר להמציא פתרונות יצירתיים. העובדים תקשורתיים, טכנולוגיים ודיגיטליים, כולל
הוותיקים שעברו טרנספורמציה. מאבקי הכוח נעלמו מתוך הבנה של המטרה הגבוהה האנשים
קשורים ומקושרים זה לזה כי זה סוד כוחו של השיתוף, וכך הופכים 'עיר אפורה' לחכמולוגה-
העיר החכמה במדינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה